Banner Holder

Add to favorites ‪Andre Hajdu‬ rss

Genre : קלאסי


Andre Hajdu (5 March 1932 – 1 August 2016) was a Hungarian-born Israeli composer and ethnomusicologist.

Hajdu studied at the Franz Liszt Academy of Music in Budapest with Endre Szervánszky and Ferenc Szabó (composition), Erno Szégedi (piano), and Zoltán Kodály (ethnomusicology). As a Kodály disciple, he was involved for two years in research about Gypsy musical culture and published several articles on this subject.

After the Hungarian Revolution of 1956, Hajdu escaped to Paris and continued his studies at the Paris Conservatoire with Darius Milhaud (composition) and Olivier Messiaen (philosophy of music), obtaining the 1st prize in the discipline. Among his class mates were Gilbert AmyWilliam BolcomPhilip Corner and Paul Mefano. In Paris he met a variety of stimulating people from the playwright Samuel Beckett to Prof. Israel Adler of the Hebrew University, who brought him on his first visit to Israel in 1966.

Mira Zakai and Andre Hajdu in Jerusalem

Hajdu took up residence in Jerusalem in 1966. He taught at the Tel Aviv Music Academy from 1966 to 1991 and at Bar-Ilan University since 1970. He served as chairman in the Music Department there and founded a composition department. His students have included Gil ShohatYonatan RazelYoni RechterMatti Kovler and Matan Porat.

Hajdu composed many pedagogical works, particularly for piano and theory through a creative approach (involving the player to the process of composing) e.g. Milky Way, Art of Piano-playing, Book of Challenges, Concerto for 10 young pianists. All this is connected with the practice of creative teaching in the Israel Arts & Science Academy in Jerusalem, an experimental school for a new approach to music teaching. He also studied Jewish Klezmer and Hassidic repertories and published several articles on this subject. He was deeply involved in Jewish topics, not only on the usual folkloristic or liturgical levels, but also confronted more abstract subjects of Jewish thought (Oral Law, philosophical books of the Bible) as well as Jewish History. In 2005 he received the title of Doctor Honoris Causa of Jerusalem Hebrew University.

Hajdu died in Jerusalem at age 84. 

אנדרה הַיידוּ היה מלחין ואתנומוזיקולוג ישראליפרופסור באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל למוזיקה (1997).

 


 

ביוגרפיה

אנדרה (מרדכי) היידו נולד בבודפשט בירת הונגריה בשנת 1932. אביו, משה, ניהל סניף של חנות גדולה, ואמו, שרה, הייתה נגנית פסנתר ובעלת סטודיו לצילום. הוריו נפרדו ב-1940 והתגרשוב-1945, אך המשיכו לעבוד יחד בחנותו של האב. אנדרה העביר את ילדותו בבודפשט ושרד עם אמו את ימי השמדת יהודי הונגריה.

בשנת 1956, לאחר המרד ההונגרי, היגר עם אמו לפריז. בתחילת שנות השישים שהה בתוניס והחל להתקרב לדת. לאחר שובו לפריז, חזר בתשובה בהשפעת הרב יהודא ליאון אשכנזי.

בשנת 1966 עלה לישראל והתיישב בירושלים. בשנת 1969 התחתן עם רות.

לאנדרה ולרות היידו נולדו שישה בנים: יאיר היידו, יועץ יין, עזרא היידו, מרצה במכללות לחינוך בנושאי אימון, גישור והנחיית קבוצות, גבריאל היידו, איש תקשורת ספורט, דוד היידו העוסק בניהול מכירות, דניאל היידו מורה ומחנך, וצעיר הבנים שוקי הוא מורה דרך ומדריך טיולים בירושלים.

היידו נפטר בגיל 84 ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

קריירה מוזיקלית

היידו החל ללמוד פסנתר בגיל 12, ומעט אחרי שלמד לנגן החל לכתוב מוזיקה בעצמו. בגיל 14 כתב אופרה בשם "ליאנדרה". לאחר מלחמת העולם השנייה למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט לצד ג׳רג׳ קורטג וג'רג' ליגטי. מוריו היו סרוונסקי וסבו (הלחנה) וסגדי (פסנתר). בהדרכתו של ד"ר זולטן קודאי, שהיה מרצה בכיר באקדמיה, עסק באתנומוזיקולוגיה, ובילה זמן רב בקרב הצוענים ואף למד את שפתם. מגיל 18 עבד בליווי מקהלות ולהקות ריקודים ובתזמור. בשנת 1955 זכה בפרס ראשון על יצירתו "קנטטה צוענית".

למרות ההצלחה בהונגריה, עבר היידו לפריז בשנת 1956. בפריז למד ב"קונסרבטואר הלאומי של פריז" אצל דריוס מיו ואוליביה מסייאן. עם חבריו לספסל הלימודים נמנו המלחינים ויליאם בולקוםפול מפנו(אנ') והמחזאי סמואל בקט.

בשנים 1960 - 1961 שהה בתוניס, שם לימד פסנתרקומפוזיציה ותולדות המוזיקה בקונסרבטוריון ועסק במוזיקולוגיה

בשנת 1967 החל ללמד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובשנת 1970 הקים באוניברסיטת בר-אילן את המחלקה למוזיקולוגיה ועמד בראשה. בשנת 1978 התמנה לפרופסור באוניברסיטה זו. בתחילת שנות התשעים ייסד את המגמה למוזיקה בבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. בהמשך פרש כפרופסור אמריטוס.

בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל למוזיקה יחד עם אבל ארליך ובן ציון אורגד.

ב-2001 הקים יחד עם קבוצה מתלמידיו מהתיכון למדעים ולאמנויות את אנסמבל האומן ח"י. האנסמבל העלה שני מופעים המבוססים על לחניו של היידו למשניות ועל ניגוני חב"ד. "קולמוס הנפש" (2004) ו"מגדל פורח באוויר" (2006).

בין תלמידיו של היידו: גדעון לבינסוןיוני רכטרגיל שוחטאורית וולףאבי ברמןמתי קובלר(אנ'), נורי יעקובייונתן ניבאיתן קירשמתן פורתדניאל שליטיונתן רזאלאהרן רזאלנטע אלונייאיר הראלאוריאל זוהררונן שפיראמשה שלגי.

היידו השתתף בסרט תעודה על יצירתו מאת דני אור-סתיו ונתן ליפשיץ, שנעשה במסגרת סדרת "צלילים כחול־לבן" שתיעדה מלחינים ישראלים אחדים וכן בסרט ביוגרפי מקיף אודותיו בשם "הקוביה ההונגרית" בבימויו של גלעד ענבר ובהפקתו של ערוץ 8.

יצירתו

 

  • "פלסמות" (1957) ששה קטעים לפסנתר.
  • "פלזמה ב'" (1969) לעשרה כלים.
  • "סיפורים על ילדים שובבים" (1976).
  • "סרנדות ביישניות" (1979).
  • "על האור ועל העומק" (1984).
  • "חליל ותוף".
אנדרה היידו (משמאל) עם מירה זכאי, שכתבה עמו את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון - דיאלוג"

ברבות מיצירותיו מופיעים נושאים הקשורים ליהדות, ובהן:

  • "משחק הפסחא" (1970).
  • "המגדל הפורח באוויר" (1971-73) להרכבים שונים - קול ופסנתר, מקהלת ילדים חד-קולית ומקהלה א קאפלה.
  • "56 קטעי משנה" (73-1972).
  • "תרועת מלך" (1974).
  • "נביאי האמת והשקר" (1977).
  • "תהילים" (1982).
  • "סיפורי יונה" (87-1986).
  • "חלומות באיספמיה" (92-1991) קנטטה לגירוש יהודי ספרד.
  • "קהלת" (1994).
  • "לידתו של ניגון" (1998).
  • ביצה שנולדה ביום טוב

יצירות אחרות שלו הן בעלות מגמה חינוכית, לשם פיתוח היצירתיות המוזיקלית, ובהן: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים", "רגליים שמחות", "קונצ'רטו ל-10 פסנתרנים קטנים".

היידו פרסם מאמרים על שירת הצוענים, על מוזיקת הכליזמרים ועל הניגון החסידי. 

Be the first to comment

כדי לכתוב הערות עליך להירשם תחילה, להרשמה לחץ כאן הרשמה!
Loading...
Please wait...